בישראל אין רישיון לבורר. חוק הבוררות אינו קובע מי כשיר לשמש בורר, ואינו קובע תעריף לשכרו. המשמעות היא שההחלטה מי יכריע בסכסוך שלכם, ובכמה זה יעלה, נמצאת כמעט כולה בידיים שלכם ושל ההסכם שחתמתם עליו. החוק נכנס לתמונה בעיקר כשההסכם שותק: הוא מסמיך את בית המשפט למנות בורר כשהצדדים לא הצליחו, להעביר מתפקידו בורר שאינו ראוי לאמון, ולהפחית שכר מוגזם שהבורר קבע שלא על דעת הצדדים. המאמר מסביר מי יכול להיות בורר, איך בוחרים, אילו מנגנוני מינוי כדאי לקבוע בהסכם, מה קורה כשאין הסכמה, ואיך נקבע שכר הבורר.
עיקרי הדברים
- אין דרישות כשירות בחוק - הבחירה בבורר היא החלטה של הצדדים, ולכן חשוב לבחור נכון
- ברירת המחדל היא בורר יחיד - אלא אם נקבע בהסכם מספר גדול יותר
- כשאין מינוי לפי ההסכם - בית המשפט רשאי למנות בורר, אחרי הודעה בכתב לצד השני ושבעה ימים בלי מענה
- את השכר קובע הבורר - אם ההסכם אינו קובע אחרת, ובית המשפט רשאי, לאחר מתן הפסק, להפחית שכר מוגזם שקבע הבורר שלא על דעת הצדדים
מי יכול להיות בורר
דוגמה: שני שותפים מחזיקים יחד בניין מסחרי. בהסכם השותפות נכתב ש"כל סכסוך יוכרע בבוררות", בלי שם של בורר ובלי מנגנון בחירה. כשהתגלעה מחלוקת על חלוקת ההוצאות ועל שווי החלק של אחד מהם, הם מגלים שהשאלה הראשונה אינה מי צודק, אלא מי יכריע. חוק הבוררות מכיר בהסכם כזה: הוא מגדיר הסכם בוררות כהסכם בכתב, בין שנקוב בו שם הבורר ובין אם לאו[1]. אבל הוא גם לא נותן להם רשימה מוכנה.
החוק מגדיר "בורר" כמי שנתמנה בהסכם בוררות או על פיו, ואינו קובע תנאי השכלה, רישוי או ניסיון[1]. בפועל, מקובל למנות לבוררים עורכי דין, שופטים בדימוס, שמאים, מהנדסים או רואי חשבון, לפי אופי הסכסוך. מה שהחוק כן קובע הוא מה מצופה מבורר: בורר שהסכים למינויו חייב לנהוג כלפי בעלי הדין בנאמנות, ואם מעל באמון שניתן בו, זכאי הנפגע לפיצויים הניתנים בשל הפרת חוזה, נוסף על כל תרופה לפי החוק[1].
גם כשבית משפט מעביר עניין שלפניו לבוררות, הבחירה נשארת בעיקרה אצל הצדדים. בית משפט הדן בעניין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר את העניין לבוררות. הצדדים ממנים את הבורר באישור בית המשפט, וכשאינם מסכימים, בית המשפט רשאי למנות בורר מתוך רשימה שהגישו, או לפי בחירתו כשאין רשימה[2]. זה שונה מהותית משמאי מכריע בהיטל השבחה, שממונה מרשימה סטטוטורית בלי שהצדדים בוחרים בו.
איך בוחרים בורר: מומחיות, ניסיון ואי-תלות
בורר טוב לסכסוך אחד אינו בהכרח בורר טוב לסכסוך אחר. בסכסוך שעיקרו שאלה משפטית, כמו פרשנות חוזה או אחריות להפרה, ניסיון משפטי הוא העיקר. בסכסוך שעיקרו שאלת שווי, כמו חלוקת נכס משותף, דמי שכירות או פיצוי על ירידת ערך, ידע שמאי עשוי לחסוך מומחים, זמן וכסף. ובסכסוך הנדסי, כמו ליקויי בנייה, הבנה טכנית עשויה לצמצם את הצורך במומחים. גם בורר בלי רקע כזה רשאי למסור שאלה לחוות דעתו של מומחה שימנה[1].
💡 טיפ מקצועי: בורר עם מומחיות בתחום הסכסוך
לפני שבוחרים, כדאי לשאול שלוש שאלות. מהי השאלה המרכזית שבמחלוקת: משפטית, שמאית או הנדסית? האם הבורר יידרש לפסוק לפי הדין, ואם כן, האם יש לו ניסיון בניהול הליך משפטי ובכתיבת פסק מנומק? והאם הוא זמין בפועל, בלוח זמנים שמתאים לסכסוך? מומחיות בתחום עשויה לחסוך מינוי מומחים חיצוניים, אבל אינה מחליפה יכולת לנהל הליך הוגן: בורר שמסתמך על ידיעותיו המקצועיות צריך לאפשר לצדדים להתייחס אליהן, ובורר עם רקע משפטי יכול להיעזר במומחה שימנה. ההתאמה הנכונה תלויה בסכסוך.
אי-תלות חשובה לא פחות ממומחיות. מומלץ לבקש מכל מועמד לגלות מראש כל קשר קודם עם מי מהצדדים או עם עורכי הדין שלהם, וכל עניין אישי בנושא הסכסוך. ככלל, בורר שייעץ לאחד הצדדים או ייצג אותו באותו עניין לא אמור לשמש בו בורר, ומינוי כזה חשוף לבקשה להעביר אותו מתפקידו. מספר הבוררים משפיע גם הוא: לפי התוספת הראשונה לחוק, הבוררות תהיה לפני בורר יחיד, אם לא נקבע מספר גדול יותר. כשמספר הבוררים זוגי, הם ממנים, לדרישת אחד מהם, בורר נוסף שיהיה יושב הראש[1]. הרכב של שלושה בוררים עשוי להוסיף נקודות מבט, אבל בדרך כלל מייקר את ההליך ועלול להאט אותו.
מנגנוני מינוי בהסכם
הדרך הטובה ביותר להימנע ממחלוקת על זהות הבורר היא לקבוע מנגנון מינוי כבר בהסכם הבוררות. יש כמה מנגנונים נפוצים, ולכל אחד יתרונות וחסרונות:
בורר בשם. ההסכם נוקב בשם הבורר. זה פשוט וודאי, אבל הבורר עלול להיות לא זמין כשהסכסוך מתעורר, שנים אחרי החתימה. החוק מסדיר מינוי של בורר חליף כשכהונה התפנתה, אם בשל התפטרות, פטירה או העברה מהתפקיד[1], וכשלא נתמנה בורר לפי ההסכם אפשר לפנות לבית המשפט, אבל עדיף לקבוע בהסכם חלופה מראש, כדי לא להגיע לשם.
כל צד ממנה בורר. כל צד ממנה בורר, ושני הבוררים ממנים יחד שלישי. המנגנון הזה נותן לכל צד תחושת שליטה, אבל בדרך כלל מייקר את ההליך ועלול להאריך אותו. גורם ממנה ניטרלי. ההסכם קובע מי ימנה את הבורר אם הצדדים לא יסכימו בתוך זמן מסוים, למשל בעל תפקיד מקצועי מוגדר. זה מנגנון יעיל, בתנאי שהגורם הממנה מוגדר בבירור. ובכל מקרה, כדאי לקבוע מועד: כמה ימים יש לכל צד למנות או להסכים, ומה קורה אם לא עשה זאת.
כשאין הסכמה: מינוי על ידי בית המשפט
כשנתגלע סכסוך שהוסכם למסור לבוררות, ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, בית המשפט רשאי, על פי בקשת אחד הצדדים, למנות את הבורר, בין שהבורר היה צריך להתמנות על ידי הצדדים או אחד מהם, ובין שעל ידי הבוררים שכבר נתמנו או על ידי צד שלישי[1].
לפני כן, צריך לתת לצד השני הודעה בכתב. כשנקבע שכל צד ממנה בורר, ההודעה נוקבת בשם הבורר שהמבקש מינה ודורשת מהצד השני למנות בורר מטעמו. בכל מקרה אחר, ההודעה מציעה בורר ודורשת מהצד השני להסכים למינויו. רק אם הצד השני לא נענה בתוך שבעה ימים מיום שנמסרה ההודעה, רשאי בית המשפט, לבקשת המבקש, למנות בורר. וכשנקבע שכל צד ממנה בורר והצד השני לא מינה, בית המשפט רשאי, לבקשת הצד שמינה, למנות את הבורר שלו, או אדם אחר, כבורר יחיד. בורר שבית המשפט מינה, דינו כדין בורר שהצדדים מינו[1].
הבקשה מוגשת כבקשה בכתב, ובה מפרטים את העובדות שמקנות לבית המשפט סמכות. היא יכולה להיות מוגשת, בין השאר, בבית המשפט של מקום מגוריו או עסקו של המשיב, של המקום שבו התנהלה או נועדה להתנהל הבוררות, או בבית המשפט שהצדדים הסכימו עליו[3][4]. ההליך הזה, כמו הוראות נוספות בחוק הבוררות, נועד להבטיח שהבוררות לא תיתקע רק משום שצד אחד אינו משתף פעולה.
גילוי, פסלות והעברת בורר
בית המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו בשלושה מקרים: כשנתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים, כשהתנהגותו במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין, וכשנבצר ממנו למלא את תפקידו[1]. העילה הראשונה היא שבגללה הגילוי המוקדם כל כך חשוב: קשר שהוסתר ונחשף באמצע ההליך עלול להוביל לבקשה להעברת הבורר ולעיכוב ארוך.
כשהתפנתה כהונת בורר, חלות שוב הוראות המינוי, כשאין כוונה אחרת שמשתמעת מההסכם. ובמקרים מסוימים, כשבורר הועבר מתפקידו, בית המשפט רשאי, אם ראה טעם מיוחד, להחליט שהסכסוך לא יידון בבוררות כלל[1]. זו תוצאה שאף צד לא תכנן, ועוד סיבה להשקיע בבחירה נכונה מההתחלה.
כמה עולה בוררות ומי משלם
אין תעריף קבוע בחוק לשכר בורר. לפי חוק הבוררות, בעלי הדין חייבים לשלם לבורר את שכרו והוצאותיו בסכומים, בחלקים ובמועדים שקבע הבורר, כשאין כוונה אחרת שמשתמעת מהסכם הבוררות[1]. הבורר רשאי גם להורות בדבר הוצאות הצדדים, כולל שכר טרחת עורכי דין, ועל הפקדת סכומים אלה או מתן ערובה לתשלומם. כשלא הורה אחרת, הצדדים משלמים לו חלק כחלק[1].
העלות הכוללת של בוררות תלויה במספר הבוררים, במורכבות הסכסוך, במספר הישיבות, בצורך במומחים ובשכר עורכי הדין. בוררות מול בורר יחיד, בסכסוך ממוקד, עשויה לעלות פחות מהליך ארוך בבית המשפט, אבל בוררות מול הרכב, בסכסוך מורכב, עלולה לעלות יותר. לכן כדאי לברר את העלות הצפויה לפני המינוי, לא אחריו.
⚠️ עצור - שכר שלא נקבע מראש
כשהשכר לא סוכם, הבורר הוא שקובע אותו. בית המשפט רשאי, לבקשת צד, להפחית שכר שהבורר קבע שלא על דעת הצדדים, אם ראה שהוא מוגזם, אבל הוא לא ייזקק לבקשה כזו לפני מתן פסק הבוררות או אחרי המועד להגשת בקשת ביטול. בינתיים, אם השכר לא שולם במועד, הבורר רשאי לעכב את הדיון ואת מתן הפסק עד לתשלום, וצד שחולק על השכר יכול לבקש מבית המשפט להורות על המשך ההליך בתנאי שהשכר, כולו או מקצתו, יופקד בבית המשפט או שתינתן ערובה לתשלומו. הדרך הנכונה היא לסכם את השכר, את אופן חישובו ואת חלוקתו בכתב, לפני שהבוררות מתחילה.
הכללים האלה, וגם הכלל שלפיו צד יכול לשלם את החלק של צד אחר שמפגר בתשלום ולהיפרע ממנו אחר כך, קבועים בחוק[1]. בבוררות שנובעת מהסכם עסקי, כמו בבוררות עסקית, כדאי לקבוע גם מי נושא בשכר אם התביעה נדחית, ואם ההוצאות יוטלו על הצד שהפסיד.
שאלות ותשובות
מי יכול להיות בורר בישראל?
כל מי שהצדדים מינו, או שבית המשפט מינה. חוק הבוררות אינו קובע תנאי השכלה, רישוי או ניסיון, אבל מחייב את הבורר לנהוג בנאמנות כלפי הצדדים, ובית המשפט רשאי להעביר מתפקידו בורר שאינו ראוי לאמון הצדדים.
מה עושים כשהצד השני מסרב למנות בורר?
שולחים לו הודעה בכתב: אם בהסכם נקבע שכל צד ממנה בורר, נוקבים בבורר שמיניתם ודורשים שימנה בורר מטעמו; אחרת, מציעים בורר ודורשים הסכמה למינויו. אם לא נענה בתוך שבעה ימים מיום שנמסרה ההודעה, אפשר לבקש מבית המשפט למנות את הבורר, ובמקרים מסוימים, למנות את הבורר שמיניתם כבורר יחיד.
מי קובע את שכר הבורר?
אם ההסכם אינו קובע אחרת, הבורר קובע את שכרו, ואם לא הורה אחרת, הצדדים משלמים חלק כחלק. בית המשפט רשאי להפחית שכר מוגזם שנקבע שלא על דעת הצדדים, אבל רק אחרי מתן הפסק ובתוך המועד להגשת בקשת ביטול.
אפשר להחליף בורר באמצע ההליך?
בית המשפט רשאי להעביר בורר מתפקידו כשנתגלה שאינו ראוי לאמון הצדדים, כשהתנהגותו גורמת לעינוי דין או כשנבצר ממנו למלא את תפקידו. אז ממנים בורר חליף, ובמקרים מיוחדים בית המשפט רשאי להחליט שהסכסוך לא יידון בבוררות.
מקורות שצוטטו במאמר (4)
- [1] חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, סעיפים 1, 8-12, 30-34 והתוספת הראשונה - נבו · Source Score: 25
- [2] חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, סעיף 79ב - ויקיטקסט · Source Score: 20
- [3] תקנות סדרי הדין בעניני בוררות, התשכ"ט-1968, תקנות 3-4 - ויקיטקסט · Source Score: 20
- [4] תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, תקנה 54 - ויקיטקסט · Source Score: 15
מילון מושגים
מי שנתמנה בהסכם בוררות או על פיו להכריע בסכסוך, לרבות בורר מכריע ובורר חליף. החוק אינו קובע לו תנאי כשירות.
ברירת המחדל לפי התוספת הראשונה לחוק הבוררות, כשלא נקבע בהסכם מספר גדול יותר של בוררים.
בורר שממונה במקום בורר שכהונתו התפנתה, בשל התפטרות, פטירה או העברה מהתפקיד.
סמכות של בית המשפט כשנתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים, כשהתנהגותו גורמת לעינוי דין או כשנבצר ממנו לכהן.
זכות הבורר לעכב את המשך הדיון ואת מתן הפסק כששכרו לא שולם במועד, בכפוף לסמכות בית המשפט להורות על המשך ההליך מול הפקדת השכר או ערובה לתשלומו.
המאמר עודכן לאחרונה: אוקטובר 2026 ומשקף את המצב המשפטי הנוכחי. המידע המובא אינו ייעוץ משפטי.
מחפשים בורר לסכסוך נדל"ן?
לימור ארבל, עורכת דין, שמאית מקרקעין ובוררת, משמשת בוררת בסכסוכים שבמרכזם נכס, כשהצדדים בוחרים בה יחד ובסכסוך שבו לא ייעצה לאף צד. מומלץ שהפנייה תיעשה בשם שני הצדדים או בידיעתם. לתיאום: 077-803-8648
