רוב האנשים פוגשים את חוק הבוררות לראשונה רק כשהם כבר בתוך סכסוך. הם מגלים שסעיף קצר שחתמו עליו לפני שנים, בהסכם שותפות, בעסקת קומבינציה או בחוזה עם קבלן, הוציא את הסכסוך מבית המשפט והעביר אותו לבורר. מה שרובם לא יודעים הוא שאת רוב כללי המשחק בבוררות קובעים הצדדים עצמם, ושמה שלא נכתב בהסכם נקבע לפי ברירות מחדל שבחוק: בורר יחיד, פסק בתוך שלושה חודשים ובורר שאינו קשור בדין המהותי. ולצד זה, החוק קובע דרך מצומצמת מאוד לבטל את הפסק. המאמר עובר על החוק לפי סדר הסכסוך עצמו, מההסכם ועד הפסק, ומסביר מה כדאי לקבוע מראש.
עיקרי הדברים
- הסכם בוררות חייב להיות בכתב - והוא יכול לחול גם על סכסוכים שעוד לא התעוררו, וגם על מי שבא במקום הצדדים
- תביעה בבית משפט למרות התניה - בית המשפט יעכב את ההליכים לבקשת הצד השני, אם הבקשה הוגשה לפני שטען לגופו של עניין
- ברירות המחדל בחוק - בורר יחיד, פסק בתוך שלושה חודשים, והבורר אינו קשור בדין המהותי, אלא אם הוסכם אחרת
- ביטול רק מעילות מוגדרות ובתוך 45 יום - וערעור אפשרי רק אם הצדדים הסכימו עליו מראש
מה זה הסכם בוררות ומתי הוא מחייב
חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, נכנס לתוקף ב-1 בינואר 1969 והחליף את פקודת הבוררות המנדטורית[4]. הוא מגדיר הסכם בוררות כהסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שהתגלע בין הצדדים, או סכסוך שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד, בין שנקבע בו שם הבורר ובין שלא[1]. חשוב לדעת שמאז 2024 חל על בוררות מסחרית בין-לאומית, כשמתקיימים התנאים לכך, חוק נפרד שכלליו שונים בחלקם. המדריך הזה עוסק בחוק הבוררות, החל על בוררות מקומית. שני חלקי ההגדרה חשובים: הדרישה לכתב, והאפשרות להסכים מראש על סכסוך שעוד לא קיים. זה מה שמאפשר את "תניית הבוררות" המוכרת, סעיף בחוזה שקובע שכל מחלוקת עתידית תוכרע בבוררות.
החוק קובע עוד שלושה כללי יסוד. ראשית, רואים כל הסכם בוררות כאילו נכללו בו ההוראות שבתוספת הראשונה לחוק, כל עוד לא משתמעת מההסכם כוונה אחרת. כלומר, מה שהצדדים לא קבעו, החוק משלים. שנית, אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים. שלישית, ההסכם וסמכות הבורר חלים גם על חליפי הצדדים[1].
בוררות יכולה להתחיל גם בלי תניה מוקדמת. חוק בתי המשפט מסמיך בית משפט הדן בעניין אזרחי להעביר את העניין לבוררות בהסכמת בעלי הדין, וקובע שככלל חוק הבוררות יחול גם על בוררות כזו[3]. בעסקאות נדל"ן, תניות בוררות נפוצות במיוחד בהסכמי שותפות, בחוזי בנייה ובעסקת קומבינציה, שבה בעלי הקרקע והקבלן קשורים זה בזה במשך שנים.
📌 חשוב לדעת: התניה עוברת למי שבא אחריכם
לפי החוק, הסכם הבוררות וסמכות הבורר חלים גם על חליפי הצדדים, כל עוד לא משתמעת מההסכם כוונה אחרת. מי שקונה זכויות של צד לחוזה, או יורש אותן, עשוי לגלות שהוא קשור לתניית בוררות שלא חתם עליה בעצמו. לכן, כשנכנסים לעסקה קיימת, כדאי לבדוק אם יש בה סעיף בוררות ומה בדיוק הוא קובע.
עיכוב הליכים: כשצד אחד בכל זאת תובע בבית משפט
תניית בוררות אינה מונעת מצד להגיש תביעה לבית המשפט. מה שהיא עושה הוא לתת לצד השני זכות לעצור את התביעה. לפי החוק, כשהוגשה תובענה בסכסוך שהוסכם למסור לבוררות, ובעל דין שהוא צד להסכם מבקש לעכב את ההליכים, בית המשפט יעכב אותם, בתנאי שהמבקש היה מוכן ועדיין מוכן לעשות כל מה שנדרש לקיום הבוררות[1].
לזכות הזו יש מועד אחרון. בקשה לעיכוב הליכים יכולה להיות חלק מכתב ההגנה או להיות מוגשת בדרך אחרת, אבל לא יאוחר מהיום שבו המבקש טען לראשונה לגופו של עניין התובענה[1]. מי שרוצה להיצמד לבוררות צריך לבקש עיכוב הליכים לפני שהוא מתחיל להתגונן לגופו של עניין, אחרת הוא עלול לאבד את הזכות.
גם כשהבקשה מוגשת בזמן, העיכוב אינו אוטומטי לחלוטין. בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד לכך שהסכסוך לא יידון בבוררות[1]. זו הסיבה שהניסוח של התניה חשוב: תניה ברורה, שמגדירה אילו סכסוכים היא מכסה ואיך ממנים בורר, מקשה על הצד השני לטעון שיש טעם מיוחד לא לקיים אותה.
מינוי הבורר
במרבית ההסכמים, הצדדים ממנים את הבורר בעצמם, בשמו או לפי מנגנון שנקבע בהסכם. אבל מה קורה כשצד אחד פשוט לא משתף פעולה? החוק מאפשר לבית המשפט למנות את הבורר לבקשת בעל דין. לפני כן, המבקש צריך לשלוח לצד השני הודעה בכתב, שבה הוא מציע בורר ודורש את הסכמת הצד השני, או, כשההסכם קובע שכל צד ממנה בורר, מודיע על הבורר שמינה ודורש מהצד השני למנות את שלו. רק אם הצד השני לא נענה בתוך שבעה ימים, אפשר לפנות לבית המשפט[1].
כשההסכם אינו קובע את מספר הבוררים, ברירת המחדל בתוספת הראשונה היא בורר יחיד. בהרכב של מספר זוגי של בוררים, הם ממנים, לדרישת אחד מהם, בורר נוסף שמשמש יושב ראש, וההחלטות מתקבלות ברוב דעות[1]. בסכסוכי נדל"ן, הבחירה בבורר שמבין גם בשמאות או בתכנון יכולה לחסוך מינוי של מומחים נוספים, אם כי החוק מאפשר לבורר למנות מומחה מטעמו כשההכרעה דורשת מומחיות.
הבורר חייב לנהוג כלפי בעלי הדין בנאמנות, ובית המשפט רשאי להעביר אותו מתפקידו אם התגלה שאינו ראוי לאמון הצדדים, אם התנהגותו גורמת לעינוי דין, או אם נבצר ממנו למלא את תפקידו[1]. גם שכר הבורר אינו בלתי מוגבל: בית המשפט רשאי להפחית שכר שקבע הבורר שלא על דעת בעלי הדין, אם מצא שהוא מוגזם.
איך מתנהל ההליך
כאן נמצא ההבדל הגדול בין בוררות לבית משפט. לפי התוספת הראשונה, הבורר פועל בדרך שנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה, ופוסק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שלפניו. הוא אינו קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט[1]. לגמישות הזו יש מחיר: צדדים שרוצים שהבורר יפסוק לפי הדין צריכים לכתוב זאת במפורש בהסכם, משום שזו אינה ברירת המחדל.
לבורר יש סמכויות של ממש. הוא רשאי להזמין עדים ולדרוש מסמכים כמו בית משפט, להורות לצדדים להשיב לשאלונים ולגלות מסמכים, ולמנות מומחה שחוות דעתו תימסר לצדדים. בית המשפט מוסמך לתת סעדים שמסייעים לבוררות, כמו עיקול נכסים, צו עשה או צו לא תעשה[1]. כך אפשר למנוע מצב שבו צד מבריח נכסים בזמן שהבוררות מתנהלת.
החוק קובע גם לוח זמנים: על הבורר לתת את הפסק בתוך שלושה חודשים מהיום שהתחיל לדון בסכסוך, או מהיום שנדרש בכתב להתחיל לדון בו, לפי המוקדם, והוא רשאי להאריך את התקופה בשלושה חודשים נוספים. בהיעדר הסכמה אחרת, הבורר חייב גם לנמק את הפסק[1]. בפועל, הצדדים מסכימים לא פעם על לוח זמנים אחר, ובית המשפט מוסמך להאריך את התקופות לבקשת בעל דין או הבורר.
✅ מה כדאי שיופיע בהסכם בוררות
- אילו סכסוכים מועברים לבוררות, ואילו נשארים בבית המשפט
- זהות הבורר או מנגנון מוסכם לבחירתו, ומספר הבוררים
- האם הבורר פוסק לפי הדין, והאם עליו לנמק
- האם יש ערעור, ובפני מי: בורר או בית משפט
- לוח זמנים לפסק, ומי רשאי להאריך אותו
- חלוקת שכר הבורר ושכר טרחת עורכי הדין
- האם יתועדו הישיבות בפרוטוקול
- מקום הבוררות ושפתה, כשאחד הצדדים אינו דובר עברית
פסק הבורר ואישורו
פסק הבוררות צריך להיות בכתב וחתום על ידי הבורר, בציון תאריך החתימה. בכפוף לאפשרות לבטל אותו, ובהיעדר כוונה אחרת בהסכם, הוא מחייב את בעלי הדין וחליפיהם כמעשה בית דין, כלומר כהכרעה סופית שאי אפשר לפתוח מחדש[1]. הבורר רשאי לתקן טעויות סופר, חישוב או תיאור, ולהשלים הוראות על ריבית והוצאות שנשמטו, אבל לבקשות שנוגעות לריבית ולהוצאות יש מועד של שלושים יום.
פסק בוררות מחייב עדיין אינו פסק דין שאפשר לאכוף בהוצאה לפועל, ולשם כך יש לבקש מבית המשפט לאשר אותו. פסק שאושר דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק דין של בית המשפט. מרגע שהוגשה בקשה לאישור או לביטול, בית המשפט רשאי להורות על עיקול נכסי הצד שהפסק ניתן נגדו, על עיכוב יציאתו מהארץ או על ערובה למילוי הפסק[1]. ומה עם הצד שרוצה להתנגד? בית המשפט לא ישמע התנגדות לאישור אלא בדרך של בקשה לביטול הפסק, או בערעור כשהוסכם עליו.
ביטול פסק בוררות: העילות והמועד
החוק מונה עשר עילות שבגללן בית המשפט רשאי לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלים אותו, לתקן אותו או להחזיר אותו לבורר. בתמצית: לא היה הסכם בוררות בר תוקף; הבורר לא מונה כדין; הבורר פעל בלי סמכות או חרג מסמכותו; לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון או להביא ראיות; הבורר לא הכריע בעניין שנמסר לו; הבורר לא נימק כשהוסכם שינמק; הבורר לא פסק לפי הדין כשהוסכם שיפסוק לפיו; הפסק ניתן אחרי שחלפה התקופה לנתינתו; תוכן הפסק מנוגד לתקנת הציבור; וקיימת עילה שבגללה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי[1].
מה שחסר ברשימה מלמד לא פחות ממה שיש בה. הרשימה אינה כוללת טעות של הבורר בהערכת הראיות או ביישום הדין, ולכן בקשת ביטול אינה תחליף לערעור. בנוסף, גם כשמתקיימת עילה, בית המשפט רשאי לדחות את הבקשה אם סבר שלא נגרם עיוות דין, והוא לא יבטל את הפסק כולו אם אפשר לבטל רק חלק ממנו, להשלים אותו, לתקן אותו או להחזיר אותו לבורר. גם העילה של פסק שניתן באיחור מותנית: טענה כזו לא תישמע, אלא אם בעל הדין שמר לעצמו את הזכות לטעון אותה בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק[1].
המועד קצר ונוקשה. בית המשפט לא ייזקק לבקשת ביטול שהוגשה כעבור 45 ימים מיום מתן הפסק בפני המבקש, או מהיום שנמסר לו העתק הפסק, ולא ייזקק לבקשה שהוגשה אחרי שהפסק אושר. בית המשפט רשאי להאריך את המועד מטעמים מיוחדים שיירשמו. יש גם חריגים: מועד 45 הימים אינו חל על בקשה בטענה שלא היה הסכם בוררות בר תוקף; ובבקשה מעילה שבגללה היה מבוטל פסק דין סופי, 45 הימים נמנים מהיום שבו התגלו העובדות שבבסיס הבקשה, ואפשר להגיש אותה גם אחרי שהפסק אושר[1]. מי שקיבל פסק שנראה לו פגום צריך לפעול מיד.
ערעור בבוררות: רק אם הסכמתם מראש
במשך שנים, אחד החסרונות המובהקים של בוררות היה שאי אפשר לערער על הפסק. תיקון לחוק משנת 2008 הוסיף שתי אפשרויות, ושתיהן תלויות בהסכמת הצדדים[2]. האפשרות הראשונה היא ערעור לפני בורר. כשהצדדים קבעו שהפסק ניתן לערעור כזה, הבורר הראשון חייב לנמק, והערעור מתנהל לפי התוספת השנייה לחוק, אלא אם הצדדים קבעו אחרת: הוא מוגש בתוך 45 ימים, הבורר בערעור אינו שומע עדים ומכריע על סמך החומר שהיה לפני הבורר הראשון, ועליו לתת את פסקו בתוך שלושה חודשים. במסלול הזה, בקשת ביטול אפשרית רק משתי עילות, תקנת הציבור ועילה לביטול פסק דין סופי, ואי אפשר לבקש רשות ערעור לבית המשפט[1].
האפשרות השנייה היא ערעור ברשות לבית המשפט. היא קיימת רק כשהצדדים התנו שהבורר יפסוק לפי הדין, וגם הסכימו שאפשר לערער. הערעור אפשרי אם נפלה בפסק טעות יסודית ביישום הדין שיש בה כדי לגרום לעיוות דין, והוא נדון לפני שופט אחד. כשהצדדים בוחרים במסלול הזה, ישיבות הבוררות מתועדות בפרוטוקול והבורר חייב לנמק[1].
המשמעות המעשית ברורה: ההחלטה אם תהיה דרך לתקן פסק שגוי מתקבלת ביום החתימה על ההסכם, לא ביום מתן הפסק. זה נכון בהליך בוררות עסקית, וזה נכון באותה מידה בעסקה משפחתית בנכס. עוד לפני כן כדאי להבין את ההבדל בין גישור לבוררות, משום שלא כל סכסוך מתאים להכרעה של צד שלישי. ומי שכבר נמצא בתוך סכסוך צריך שעורך דין מטעמו יבדוק מה ההסכם שלו מאפשר בפועל. וכשהצדדים בוחרים יחד בורר לסכסוך שבמרכזו נכס ושוויו, כדאי לשקול בוררת בסכסוכי נדל"ן שמכירה גם את השאלות השמאיות.
שאלות ותשובות
חתמתי על תניית בוררות. האם אני יכול בכל זאת לתבוע בבית משפט?
אפשר להגיש תביעה, אבל הצד השני רשאי לבקש לעכב את ההליכים, ובית המשפט יעכב אותם אם הבקשה הוגשה לפני שהצד השני טען לגופו של עניין ואם הוא מוכן לקיים את הבוררות. בית המשפט רשאי שלא לעכב אם ראה טעם מיוחד לכך שהסכסוך לא יידון בבוררות, ולעיתים עולות גם טענות שהסכסוך אינו בתחום התניה או שהתניה אינה תקפה. כמובן, אם שני הצדדים מסכימים לוותר על הבוררות, הם רשאים לעשות זאת.
כמה זמן לוקחת בוררות?
אם ההסכם אינו קובע אחרת, על הבורר לתת את הפסק בתוך שלושה חודשים מהיום שהתחיל לדון בסכסוך, או שנדרש בכתב להתחיל לדון בו, והוא רשאי להאריך את התקופה בשלושה חודשים נוספים. בית המשפט רשאי להאריך את התקופות לבקשת בעל דין או הבורר. בפועל, הצדדים קובעים לא פעם לוח זמנים משלהם.
האם הבורר חייב לפסוק לפי החוק?
לא, אם לא הוסכם על כך. לפי התוספת הראשונה לחוק, הבורר אינו קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין. אם הצדדים התנו שעל הבורר לפסוק לפי הדין והוא לא עשה זאת, זו אחת העילות לביטול הפסק. התניה כזו היא גם תנאי לאפשרות לערער לבית המשפט ברשות.
מה עושים כשהצד השני לא מקיים את פסק הבורר?
מגישים לבית המשפט בקשה לאשר את הפסק. פסק שאושר דינו כדין פסק דין של בית המשפט, ואפשר לאכוף אותו. מרגע שהוגשה הבקשה, בית המשפט רשאי להורות גם על עיקול נכסים, על עיכוב יציאה מהארץ או על ערובה למילוי הפסק.
מקורות שצוטטו במאמר (4)
- [1] חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, והתוספות הראשונה והשנייה - נבו · Source Score: 26
- [2] חוק הבוררות (תיקון מס' 2), התשס"ט-2008 - הכנסת · Source Score: 21
- [3] חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, סעיף 79ב - ויקיטקסט · Source Score: 18
- [4] חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 - הפרסום המקורי בספר החוקים - הכנסת · Source Score: 17
מילון מושגים
הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך קיים או סכסוך שעשוי להתגלע בעתיד, בין שנקבע בו שם הבורר ובין שלא.
סעיף בחוזה שקובע מראש שסכסוכים עתידיים בין הצדדים יוכרעו בבוררות ולא בבית המשפט.
החלטה של בית המשפט לעצור תביעה בסכסוך שהוסכם למסור לבוררות, לבקשת צד להסכם שהגיש אותה לפני שטען לגופו של עניין.
ההכרעה של הבורר, לרבות פסק ביניים. מחייב את הצדדים כמעשה בית דין, בכפוף לאפשרות לבטל אותו.
החלטה של בית המשפט שהופכת את פסק הבוררות לבר אכיפה, ודינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק דין.
בקשה לבית המשפט לבטל פסק בוררות מאחת מעשר העילות שבחוק, שיש להגיש ככלל בתוך 45 ימים ולפני שהפסק אושר.
ההוראות שבחוק הבוררות שרואים אותן ככלולות בכל הסכם בוררות, אלא אם הצדדים קבעו אחרת, כמו בורר יחיד ומועד של שלושה חודשים לפסק.
המאמר עודכן לאחרונה: אוקטובר 2026 ומשקף את המצב המשפטי הנוכחי. המידע המובא אינו ייעוץ משפטי.
צריכים בוררת בסכסוך נדל"ן?
עו"ד, שמאית מקרקעין ובוררת מוסמכת לימור ארבל מנסחת הסכמי בוררות ומשמשת בוררת בסכסוכים שבמרכזם נכס ושוויו. לתיאום: 077-803-8648
