מי שהפסיד בבוררות ומשוכנע שהבורר טעה, מגלה לרוב עובדה לא נעימה: בבקשה לביטול פסק בוררות, בית המשפט אינו בודק אם הבורר צדק. הוא בודק רק אם מתקיימת אחת מעשר עילות שחוק הבוררות מונה, כמו חריגה מסמכות או פגיעה בזכות לטעון, וגם אז הוא רשאי לדחות את הבקשה אם לא נגרם עיוות דין. ובנוסף, המועד קצר: 45 ימים, ולפעמים אף פחות. המשמעות היא שהאפשרות לתקוף פסק שגוי נקבעת בעיקר עוד לפני הבוררות, בתניה שמאפשרת ערעור, על היתרונות ועל המחיר שלה. המאמר מסביר מה בית המשפט בודק, מהן העילות, מה המועדים, איך ביטול קשור לאישור הפסק, ומתי אפשר לערער.
עיקרי הדברים
- ביטול אינו ערעור - בית המשפט אינו בוחן אם הבורר צדק, אלא רק אם מתקיימת אחת העילות שבחוק
- 45 ימים להגשה - ומי שקיבל הודעה על בקשה לאישור הפסק צריך להתנגד בתוך 15 ימים
- גם כשיש עילה - בית המשפט רשאי לדחות את הבקשה אם לא נגרם עיוות דין, ומעדיף תיקון או החזרה לבורר על ביטול מלא
- ערעור אפשרי רק אם הוסכם - לפני בורר, או ברשות בית המשפט כשהותנה שהבורר יפסוק לפי הדין
מה בית המשפט בודק ומה לא
ההבדל בין ביטול לבין ערעור הוא נקודת המוצא. בערעור, ערכאה גבוהה יותר בוחנת אם ההחלטה נכונה. בבקשה לביטול פסק בוררות, השאלה אחרת: האם נפל בבוררות או בפסק פגם מהסוג שהחוק מונה. לפי חוק הבוררות, בית המשפט רשאי, על פי בקשת צד, לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות שהחוק מונה[1].
הרשימה הזו היא הלב של ההליך. טענה שהבורר העדיף עד אחד על פני אחר, שקבע שווי שגוי או שפירש את החוזה לא נכון, אינה מופיעה בה כשלעצמה. מי שבחר בבוררות בחר גם בהכרעה של הבורר, על היתרונות והחסרונות שלה. לכן, לפני שמגישים בקשה, כדאי לשאול לא "האם הבורר טעה", אלא "איזו עילה מהרשימה מתקיימת כאן".
החוק מוסיף שתי שכבות של זהירות. הראשונה: בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול אף שמתקיימת עילה, אם סבר שלא נגרם עיוות דין. השנייה: הוא לא יבטל את הפסק כולו אם אפשר לבטל אותו בחלקו, להשלים אותו, לתקן אותו או להחזיר אותו לבורר[1]. ביטול מלא הוא, אם כן, המוצא האחרון.
העילות לביטול
חוק הבוררות מונה עשר עילות, ונוח לחלק אותן לשלוש קבוצות[1].
פגמים בבסיס הבוררות. לא היה הסכם בוררות בר-תוקף; הפסק ניתן בידי בורר שלא נתמנה כדין; הבורר פעל בלי סמכות או חרג מהסמכויות שהסכם הבוררות נתן לו. העילות האלה חוזרות לשאלות שקודמות לכל בוררות: האם היה הסכם, האם מינוי הבורר נעשה לפי ההסכם או לפי החוק, ומה בדיוק נמסר להכרעתו.
פגמים בהליך ובפסק. לא ניתנה לצד הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו או להביא את ראיותיו; הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו לו; הותנה שהבורר ינמק והוא לא נימק (כיום התוספת הראשונה לחוק קובעת הנמקה כברירת מחדל, אלא אם הוסכם אחרת); הותנה שהבורר יפסוק לפי הדין והוא לא עשה כן; הפסק ניתן אחרי שעברה התקופה לנתינתו. לגבי העילה האחרונה, טענה כזו לא תישמע אלא אם הצד שמר לעצמו את הזכות לטעון אותה, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק[1].
עילות כלליות. תוכן הפסק מנוגד לתקנת הציבור, או שקיימת עילה שבגללה בית משפט היה מבטל פסק דין סופי שאין עליו עוד ערעור. העילות האלה רחבות בניסוחן, אבל בפסיקה, ככלל, הן שמורות למקרים חריגים.
📌 חשוב לדעת: מה אינו עילה לביטול
טעות בהערכת הראיות, טעות בקביעת עובדות או מסקנה שנראית לא נכונה אינן מופיעות בין העילות שבחוק. גם טעות משפטית אינה עילה כשלעצמה: העילה שנוגעת לדין חלה רק כשהותנה מראש שהבורר יפסוק לפי הדין, ולפי הפסיקה, גם אז הדרך לתקוף טעות ביישום הדין היא ערעור, שאפשרי רק אם הצדדים הסכימו עליו. ולטעויות טכניות, כמו טעות סופר, טעות בחישוב או השמטה, יש מסלול פשוט יותר: פנייה לבורר עצמו כדי שיתקן את הפסק.
המועד: 45 ימים
לפי החוק, בית המשפט לא ייזקק לבקשת ביטול שהוגשה כעבור 45 ימים מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר לו העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו. בית המשפט רשאי להאריך את התקופה, אף אחרי שעברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו[1].
יש כמה חריגים. כשצד פנה לבורר בבקשה לתקן או להשלים את הפסק, 45 הימים מתחילים מהיום שבו הבורר החליט בפנייה, או שהיה צריך להחליט בה. בעילה שעניינה עילה לביטול פסק דין סופי, התקופה מתחילה מהיום שבו התגלו העובדות שבבסיס הבקשה. ובעילה שלפיה לא היה הסכם בוררות בר-תוקף, המועדים האלה אינם חלים כלל[1].
⚠️ עצור - 45 ימים, ולפעמים רק 15
45 הימים הם המועד הרגיל, ולא תמיד המועד בפועל. כשהצד שזכה מגיש בקשה לאישור הפסק, הצד שכנגד רשאי להתנגד לאישור רק בדרך של בקשה לביטול (או בערעור ברשות לפי סעיף 29ב, אם הוסכם עליו), בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו ההודעה על הבקשה, ובלבד שלא יאחר את המועד שבסעיף 27 לחוק. אם לא התנגד, בית המשפט או הרשם יאשרו את הפסק, ואין צורך לשמוע את הצדדים. ואחרי שהפסק אושר, בית המשפט לא ייזקק לבקשת ביטול, למעט בעילה שעניינה ביטול פסק דין סופי.
הכללים האלה קבועים בחוק ובתקנות סדרי הדין בענייני בוררות[1][2]. בפועל, המשמעות היא שמי שקיבל פסק שאינו מקבל, צריך לבחון אותו מיד, ולא לחכות לראות אם הצד השני יבקש לאשר אותו.
אישור הפסק והקשר לביטול
פסק בוררות אינו נאכף מעצמו. כדי לאכוף אותו, הצד שזכה מבקש מבית המשפט לאשר אותו, ומשאושר, דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק דין של בית המשפט[1], ואפשר להגיש אותו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל[4]. בקשה לאישור מוגשת בצורת הודעה, עם עותק של הפסק חתום בידי הבורר[2].
ההליכים שלובים זה בזה. בית המשפט לא ייזקק להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך של בקשה לביטולו, או במסגרת ערעור ברשות לבית המשפט לפי סעיף 29ב, כשהוסכם עליו[1]. כשבקשת ביטול נדחית, בית המשפט מאשר את הפסק, אף אם לא הוגשה בקשה לאישורו. וכשהבקשה התקבלה בחלקה, או שהפסק הושלם או תוקן, הוא מאשר את הפסק במידה שלא בוטל.
בזמן שהבקשות תלויות ועומדות, בית המשפט רשאי להורות על עיקול נכסי הצד שנגדו ניתן הפסק, על עיכוב יציאתו מהארץ או על מתן ערובה למילוי הפסק[1]. כך, הצד שזכה יכול לבקש הגנה עד להכרעה.
ערעור: רק אם הוסכם
כברירת מחדל, אין ערעור על פסק בוררות. החוק מאפשר שתי דרכים לערעור, ושתיהן תלויות בהסכמה מראש. הראשונה היא ערעור לפני בורר: כשהצדדים קבעו בהסכם הבוררות שהפסק ניתן לערעור לפני בורר, הבורר ינמק את הפסק, וההליך יתנהל לפי כללים שקבועים בתוספת השנייה לחוק, אלא אם הצדדים קבעו אחרת. אבל חשוב לדעת את המחיר: כשהוסכם על ערעור לפני בורר, אפשר לבקש ביטול רק בעילות של תקנת הציבור ושל עילה לביטול פסק דין סופי, ואי אפשר לבקש רשות ערעור לבית המשפט[1].
השנייה היא ערעור ברשות לבית המשפט. צדדים שקבעו שהבורר יפסוק לפי הדין רשאים להסכים שאפשר לערער על הפסק ברשות בית המשפט, אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין, שיש בה כדי לגרום לעיוות דין. במקרה כזה, ישיבות הבוררות מתועדות בפרוטוקול והבורר מנמק את הפסק. וכשהוגש ערעור, בית המשפט לא ידון בבקשת ביטול, אבל אפשר להעלות בערעור את טענות הביטול[1].
מכאן שההחלטה החשובה ביותר נעשית בזמן כתיבת תניית הבוררות. מי שרוצה אפשרות לתקוף טעות משפטית צריך לקבוע מראש מנגנון ערעור: ערעור לפני בורר, או התניה שהבורר יפסוק לפי הדין יחד עם הסכמה על ערעור ברשות לבית המשפט, שמוגבל לטעות יסודית ביישום הדין. מי שמעדיף הכרעה מהירה וסופית, מוותר על כך ביודעין.
מה קורה אחרי ביטול
ביטול אינו תמיד סוף הבוררות. בית המשפט יכול לבטל את הפסק בחלקו, להשלים אותו, לתקן אותו או להחזיר אותו לבורר, וכשהוא מחזיר את הפסק, הבורר צריך לפסוק בתוך שלושה חודשים מיום ההחלטה, אלא אם בית המשפט הורה אחרת[1]. החוק מעדיף תוצאה כזו על פני ביטול מלא.
וכדאי לזכור מסלול נוסף שחוק הבוררות קובע, ושקודם לכל זה. לפני שפונים לבית המשפט, אפשר לפנות לבורר עצמו, ולבקש שיתקן או ישלים את הפסק כשנפלה בו טעות סופר, טעות בחישוב, השמטה או ליקוי בעניין שאינו נוגע לגוף הסכסוך, או כשאין בו הוראה על ריבית או על הוצאות. פנייה בעניין ריבית או הוצאות צריכה להיעשות בתוך 30 ימים, והבורר מחליט בכל פנייה כזו בתוך 30 ימים מיום שנמסרה עליה הודעה לצדדים האחרים[1].
הבקשה עצמה מוגשת כבקשה בכתב לבית המשפט המוסמך, ובה מפרטים את העילה מבין העילות שבחוק, בצירוף תצהיר. התקנות מגבילות את היקף הבקשה ואת היקף התשובה לשמונה עמודים כל אחת, ואת התצהירים לשישה עמודים, והמשיב מגיש תשובה בתוך 45 ימים, או במועד אחר שקבע בית המשפט[2][3]. ההגבלה הזו מחייבת למקד את הטענות בעילה, ולא בסיפור כולו.
שאלות ותשובות
האם אפשר לבטל פסק בוררות כי הבורר טעה?
לא כשלעצמו. בית המשפט מבטל פסק בוררות רק בעילות שחוק הבוררות מונה, כמו חריגה מסמכות, פגיעה בזכות לטעון או החלטה בניגוד לתקנת הציבור. טעות בעובדות או בפרשנות אינה כשלעצמה עילה. אפשר לתקוף אותה רק בערעור שהוסכם עליו מראש: לפני בורר, או, בטעות יסודית ביישום הדין, ברשות בית המשפט.
תוך כמה זמן צריך להגיש בקשה לביטול פסק בוררות?
בתוך 45 ימים מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר לו העתק, אם ניתן שלא בפניו. מי שקיבל הודעה על בקשה לאישור הפסק צריך להתנגד בדרך של בקשת ביטול בתוך 15 ימים, ובלבד שלא יאחר את המועד שבסעיף 27 לחוק. בית המשפט רשאי להאריך את המועד מטעמים מיוחדים.
מה ההבדל בין ביטול פסק בוררות לערעור?
בביטול, בית המשפט בודק רק אם מתקיימת אחת העילות שבחוק. בערעור, בודקים אם ההכרעה נכונה. ערעור אפשרי רק אם הוסכם עליו: לפני בורר, או ערעור ברשות לבית המשפט, שאפשרי רק כשהותנה שהבורר יפסוק לפי הדין, ורק בשל טעות יסודית ביישום הדין שיש בה כדי לגרום לעיוות דין.
מה קורה אם בקשת הביטול נדחית?
בית המשפט מאשר את פסק הבוררות, אף אם לא הוגשה בקשה לאישורו, ומשאושר הפסק, דינו כדין פסק דין של בית המשפט. אם הבקשה התקבלה בחלקה, או שהפסק תוקן או הושלם, בית המשפט מאשר אותו במידה שלא בוטל.
מקורות שצוטטו במאמר (4)
- [1] חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, סעיפים 21א-29ב והתוספת השנייה - נבו · Source Score: 26
- [2] תקנות סדרי הדין בעניני בוררות, התשכ"ט-1968, תקנות 8-10 - ויקיטקסט · Source Score: 24
- [3] תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, תקנה 54 - ויקיטקסט · Source Score: 14
- [4] חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, סעיפים 1 ו-6 - ויקיטקסט · Source Score: 13
מילון מושגים
בקשה לבית המשפט לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלים אותו, לתקן אותו או להחזיר אותו לבורר, באחת העילות שבחוק.
החלטה של בית המשפט שהופכת את הפסק לבר אכיפה. משאושר, דינו כדין פסק דין של בית המשפט, פרט לערעור.
פגיעה ממשית בצדק של ההכרעה. בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול, אף כשמתקיימת עילה, אם סבר שלא נגרם עיוות דין.
החלטה שמחזירה את העניין לבורר, שצריך לפסוק בתוך שלושה חודשים, אלא אם בית המשפט הורה אחרת.
ערעור לבית המשפט על פסק בוררות, שאפשרי רק אם הצדדים הסכימו עליו, כשנקבע שהבורר יפסוק לפי הדין, ובשל טעות יסודית ביישום הדין שיש בה כדי לגרום לעיוות דין.
פנייה לבורר לתקן או להשלים את הפסק בשל טעות סופר, חישוב, השמטה או היעדר הוראה על ריבית או הוצאות.
המאמר עודכן לאחרונה: אוקטובר 2026 ומשקף את המצב המשפטי הנוכחי. המידע המובא אינו ייעוץ משפטי.
מתכננים בוררות ורוצים מנגנון ערעור נכון?
עו"ד לימור ארבל, בוררת ושמאית מקרקעין, מסייעת לצדדים לנסח הסכמי בוררות בסכסוכי נדל"ן, כולל מנגנון ערעור ופסיקה לפי הדין. לתיאום: 077-803-8648
